Vayedaber

Simple Havroutah

'Houline

Daf 37a

מַאי כִּי מַהְנְיָא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לִפְסוּלָא דְּגוּפֵיהּ אֲבָל לְמִימְנֵא בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לָא אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ

Traduction

The Gemara asks: What is the resolution of the dilemma raised by Rabbi Shimon ben Lakish: When regard for sanctity is effective in rendering an item susceptible to impurity, is it only to disqualify that item itself, but to count the descending levels of first-degree impurity and second-degree impurity, it is not effective; or perhaps once it is rendered susceptible to impurity there is no difference whether it is rendered susceptible by means of regard for sanctity or by means of contact with liquids? The Gemara answers: The dilemma shall stand unresolved.

Rachi non traduit

מאי. לגופיה הוא דאהני אבל דליטמי איהו אחריני לא או דלמא ל''ש:

Tossefoth non traduit

כי מהניא חיבת הקדש לפסולי גופיה. השתא מסקינן דמדאורייתא קמיבעי ליה אבל מדרבנן מודו דמונין בו ראשון ושני וכן משמע נמי פרק המנחות והנסכים (מנחות דף קב:) דקאמר נותר עפרא בעלמא הוא אמאי מטמא טומאת אוכלין ומשני בחיבת הקדש תפשוט דבעי ר''ל כו' ומשני קמיבעיא ליה דאורייתא כי אמרינן דרבנן והא דאמר בפ''ק דפסחים (דף כ.) גבי מחט שנמצאת בבשר הבשר טמא האי בשר דאתכשר במאי אי בחיבת הקדש אימר דמהני חיבת הקדש לפסולא דגופיה למימני ביה ראשון ושני מי מהני וכ''ת ה''נ תפשוט הא דבעי ר''ל כו' הוה מצי לשנויי הא דר''ל מדאורייתא בעי אלא שפיר משני שם כגון שהעבירה בנהר ועוד משום דלרב יוסף דלעיל בעי נמי מיניה מדרבנן וא''ת תפשוט דר''ל מדרבי יוסי ב''ר חנינא דאמר משקי בית המטבחים אינו מכשיר ואם מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני מנ''מ בהכשרו וי''ל דנפקא מינה לענין כמה דברים שהיו מביאים בעזרה וגם חולין היו מביאים לאכול עם המנחות והזבחים כדי שיהו נאכלים על השובע כדאמר בהקומץ רבה (מנחות דף כא:):

מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסוּכֶּנֶת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר דַּיָּהּ אִם זִינְּקָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם כְּשֵׁרָה שֶׁזִּינְּקָה וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ

Traduction

MISHNA: In the case of one who slaughters an animal that is in danger of imminent death, Rabban Shimon ben Gamliel says: The slaughter is valid only in a case where after the slaughter it convulses with its foreleg and with its hind leg. Rabbi Eliezer says: It is sufficient if blood spurted from the neck. Rabbi Shimon says: In the case of one who slaughters at night and the next day he awoke and found walls full of blood, the slaughter is valid, as it is clear that the blood spurted, and this is in accordance with the rule of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: It is valid only in a case where it convulses with its foreleg or with its hind leg, or in a case where it wags its tail.

Rachi non traduit

מתני' עד שתפרכס. דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא:

אם זינקה. כדרך שהבהמות נופחות בגרונם והדם מקלח ומזנק בכח:

זינוק קילוח:

השוחט בלילה. בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה:

ולמחר השכים ומצא. כותלי בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה:

וכמדת ר''א. דמכשר לה בזינוק אמרה ר''ש:

Tossefoth non traduit

השוחט את המסוכנת. אפילו לכתחלה שרי ונקט לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד שתפרכס:

אֶחָד בְּהֵמָה דַּקָּה וְאֶחָד בְּהֵמָה גַּסָּה בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה פְּסוּלָה שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבָד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסוּכֶּנֶת אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ כְּשֵׁרָה

Traduction

This is the halakha with regard to both a small animal, e.g., a sheep, and a large animal, e.g., a cow, that is in danger of imminent death. The slaughter of a small animal that when being slaughtered extended its foreleg that was bent and did not restore it to the bent position is not valid, as extending the foreleg is only part of the natural course of removal of the animal’s soul from its body and not a convulsion indicating life. In what case is this statement said? It is in a case where the presumptive status of the animal was that it was in danger of imminent death. But if its presumptive status was that it was healthy, then even if there were none of these indicators, the slaughter is valid.

Rachi non traduit

אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה. צריכות פירכוס אם היא מסוכנת:

שפשטה ידה. בגמר שחיטתה:

ולא החזירה פסולה. אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פירכוס אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחה בהכי:

גְּמָ' מְסוּכֶּנֶת מִמַּאי דְּשַׁרְיָא וּמִמַּאי תִּיסַּק אַדַּעְתִּין דַּאֲסִירָא דִּכְתִיב זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ חַיָּה אֱכוֹל וְשֶׁאֵינָהּ חַיָּה לֹא תֹּאכַל וְהָא מְסוּכֶּנֶת אֵינָהּ חַיָּה

Traduction

GEMARA: The Gemara asks: From where is it known that the flesh of an animal in danger of imminent death is permitted by means of slaughter? The Gemara responds with a question: And from where would it enter your mind that it is prohibited? The Gemara explains that one may have thought it is prohibited, as it is written: ''These are the living beings [haḥayya] that you may eat among all the animals that are on the earth'' (Leviticus 11:2). One might have thought that the verse is saying: Eat an animal that is fit to live [ḥayya], but do not eat an animal that is not fit to live. And this animal in danger of imminent death is not fit to live.

Rachi non traduit

גמ' ממאי דשריא. ואפילו בפירכוס:

ומהדרינן וממאי תיסק אדעתין למיסרי. דבעי קרא למשריא:

לאו חיה היא. ואפילו מפרכסת ומנא לן דשריא:

Tossefoth non traduit

שאינה חיה לא תאכל. בריש אלו טרפות (לקמן חולין דף מב.) דריש מהאי קרא דטרפה אינה חיה והיינו לפי המסקנא דשמעתין דלא מיתוקמא במסוכנת:

מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא נְבֵלָה לֹא תֹּאכֵל מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא הַשְׁתָּא מֵחַיִּים אֲסִירָא לְאַחַר מִיתָה מִיבְּעֵי

Traduction

The fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states that you shall not eat an unslaughtered animal carcass, as it is written: ''You shall not eat any unslaughtered carcass'' (Deuteronomy 14:21); one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now if an animal is prohibited while alive, is it necessary to state that it is prohibited after death?

Rachi non traduit

מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל. וסתם נבלה מסוכנת הואי קודם מיתתה:

מכלל. דקודם מיתה כי הוה מסוכנת שריא דאי קודם מיתה אסירא מזאת החיה לאחר מיתה מיבעיא מיתה מי שריא לה:

Tossefoth non traduit

השתא מחיים אסורה לאחר מיתה מיבעיא. השתא סבר דסתם נבלה מסוכנת היא קודם מיתה ולהכי דייק שפיר דאי קודם מיתה אסורה פשיטא דמיתה לא שריא לה כדפירש בקונטרס ומיד הוה מצי למפרך דלמא אתי קרא לנבלה דלא מכח מסוכנת וכגון שעשאה גיסטרא אלא דנטר עד סוף המסקנא אבל אין לפרש דאפילו אפשר לנבלה שלא היתה מסוכנת מעיקרא מ''מ דייק דמדאסר רחמנא מסוכנת משום דקרובה למיתה כ''ש בהמה שמתה לגמרי דאע''ג דאסר רחמנא טרפה אפ''ה איצטריך לאסור נבלה משום דטרפה מיחסרא אין לפרש כך דא''כ אמאי פריך במסקנא דלמא אתא קרא להך נבלה דלא אתא מכח מסוכנת מעיקרא כגון שעשאה גיסטרא אלא פשיטא דאין זה קל וחומר דאיסור מסוכנת חמיר דחל מחיים כדאמר בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.) דלא ילפינן נבלה מטרפה משום דחמירא דאסורה מחיים וא''ת למאי דפריך אי אמרת נמי מסוכנת שריא תקשי אמאי אצטריך קרא לאסור נבלה הא אסורה מחיים משום איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת וזו לא נשחטה דממ''נ אף לאחר שנתנבלה איכא עשה דשאינה זבוחה כדמשמע בפרק כל שעה (פסחים דף לו.) ובפ''ק דנזיר (דף ד.) דר''ש אומר האוכל נבלה ביוה''כ פטור משום דאין איסור חל על איסור משמע אפילו נתנבלה ביוה''כ פטור משום דאין איסור חל על איסור והשתא כשמתה פקעה איסור אבר מן החי אמאי לא חל איסור יוה''כ עם איסור נבלה בבת אחת אלא ודאי לעולם איכא איסור דשאינה זבוחה ולהכי לא חייל עליה איסור יוה''כ דמחיים נמי הוה בה איסור זה ואכתי לא פקע ויש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך:

וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ לְאַחַר מִיתָה הוּא דְּקַרְיַיהּ רַחֲמָנָא נְבֵלָה מֵחַיִּים לָא אִקְּרַי נְבֵלָה

Traduction

The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, and the prohibition: ''You shall not eat any unslaughtered carcass,'' includes both. The Gemara answers: It would not enter your mind to say so, as it is written: ''And if any animal of which you may eat dies, one who touches its carcass shall be impure until the evening'' (Leviticus 11:39). This indicates that it is after death that the Merciful One calls the animal a carcass; while alive, the animal is not called a carcass.

Rachi non traduit

ופרכינן דלמא היינו נבלה היינו מסוכנת. וקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה ואשמועינן רחמנא דקאי עלה בלאו נמי דאי מזאת לאו הבא מכלל עשה עשה:

מחיים לא איקרי נבלה. והלכך למה לי לאזהורי עלה דנבלה פשיטא דאיסור מסוכנת להיכא אזיל:

Tossefoth non traduit

דלמא היינו נבלה היינו מסוכנת. אין לפרש כההיא דבסמוך דהשתא בעי למימר דקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה:

וְדִלְמָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת מֵחַיִּים בַּעֲשֵׂה לְאַחַר מִיתָה בְּלָאו

Traduction

The Gemara questions that understanding. And perhaps, actually I will say to you: The halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as that of an animal in danger of imminent death, but if one slaughters the animal in danger of imminent death while alive, he would be in violation of a positive mitzva: ''These are the living beings that you may eat'' (Leviticus 11:2), whereas after its death, he would be in violation of a prohibition: ''You shall not eat any unslaughtered carcass'' (Deuteronomy 14:21).

Rachi non traduit

דלמא לעולם היינו נבלה היינו מסוכנת. כלומר לעולם כדקאמר דנבלה היינו בהמה שנסתכנה ונאסרה קודם מיתה ואפ''ה איצטריך קרא דאילו מחיים איסור מסוכנת עשה בעלמא הוא ואשמועינן קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו:

אֶלָּא מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא טְרֵפָה לֹא תֹּאכַל מִכְּלָל דִּמְסוּכֶּנֶת שַׁרְיָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְסוּכֶּנֶת אֲסִירָא הַשְׁתָּא מְסוּכֶּנֶת דְּלָא מְחַסְּרָא אֲסִירָא טְרֵפָה מִיבַּעְיָא

Traduction

Rather, the fact that its meat is permitted is derived from the fact that the Merciful One states you shall not eat that an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], as it is written: ''And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa]'' (Exodus 22:30). From here, one learns by inference that eating the meat of an animal in danger of imminent death is permitted. As, if it enters your mind that eating the meat of an animal in danger of imminent death is prohibited, now that an animal in danger of imminent death that is not lacking any limb is prohibited, is it necessary to state that a tereifa, an animal that was mauled and lacking body parts, is prohibited?

Rachi non traduit

טרפה. ניקב קרום של מוח או נחתכו רגליה מחוסרת היא:

ואי ס''ד מסוכנת. מחמת חולי דלא מחסרא אסורה דדרשינן שאינה חיה לא תאכל:

מסוכנת. מחמת טרפות שחסרה היא:

מיבעיא. דהך טרפה נמי אינה חיה אלא מדאיצטריך למיסר טרפה ש''מ מסוכנת מחמת טרפות דמיחסרא אסורה אבל שאר מסוכנת שריא דלא דרשינן שאינה חיה לא תאכל:

Tossefoth non traduit

השתא מסוכנת דלא מחסרא אסורה טרפה מיבעיא. וכ''ת אצטריך לטרפה דלא מחסרא כגון דיתיר כיון דכל יתר כנטול דמי הא נמי מיחסר ונפלה נמי חשובה כמחסרא:

וְדִלְמָא הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת וְלַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה אִם כֵּן נְבֵלָה דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי וּמָה מֵחַיִּים קָאֵי עֲלַהּ בְּלָאו וַעֲשֵׂה לְאַחַר מִיתָה מִיבַּעְיָא

Traduction

The Gemara rejects that proof. And that is not a legitimate inference, as perhaps the halakhic status of a tereifa that is lacking body parts is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts, and both are included in the category of tereifa. This would render one who slaughters either to be in violation of both a positive mitzva: ''These are the living beings that you may eat,'' and a prohibition: ''And you shall not eat any animal that was mauled in the field [tereifa].'' The Gemara questions that understanding: If so, why do I need the prohibition that the Merciful One writes with regard to an unslaughtered carcass? If while an animal is alive one stands in violation of a prohibition and a positive mitzva, is it necessary to state that it is prohibited after death?

Rachi non traduit

ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת. ובין מחסרא ובין לא מחסרא משעה שאינה חיה טרפה קרי לה דטרפה לשון מסוכנת היא כלומר קרובה למות ואיצטריך לעבור עליה בעשה דשאינה חיה ולא תעשה דטרפה:

אם כן נבלה. דאוקמא לעיל דמשום לעבור עליה בלאו נמי אצטריך:

ל''ל השתא מחיים. כשהיא מסוכנת קרייה רחמנא טרפה וקאי עלה בלאו ועשה:

לאחר מיתה מיבעיא. איסורא להיכא אזל:

Tossefoth non traduit

ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת. הא פירושו כההיא דלעיל דהשתא בעי למימר דכל מסוכנת קרי לה טרפה דטרפה לשון מסוכנת כלומר קרובה למות בין מיחסרא בין לא מיחסרא וק''ק דלעיל דפריך היינו נבלה היינו מסוכנת לא קאמר לעבור עליו בעשה ולא תעשה כדקאמר הכא:

וְדִלְמָא הַיְינוּ נְבֵלָה הַיְינוּ טְרֵפָה הַיְינוּ מְסוּכֶּנֶת וְלַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין וַעֲשֵׂה

Traduction

The Gemara objects: And that is not a legitimate question, as perhaps the halakhic status of an unslaughtered carcass is the same as a tereifa that is lacking body parts, and is the same as that of an animal in danger of imminent death that is not lacking body parts. Therefore, when the Torah writes the word ''carcass,'' it is the same as though it had written tereifa and the same as though it had written an animal in danger of imminent death. The Torah prohibits each, and the result will be that he will violate two prohibitions and a positive mitzva.

Rachi non traduit

ודלמא היינו נבלה היינו טרפה היינו מסוכנת. כלומר אפילו בנבלה שמתה לאחר שנטרפה ונסתכנה מצית מוקמת לה ואפ''ה איצטריך ולמיקם עלה לאחר מיתה בשני לאוין לאו דנבלה ולאו דטרפה ועשה דחיה אכול:

אֶלָּא מֵהָכָא וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ וְאָמַר מָר לְמַאי הִלְכְתָא אָמְרָה הַתּוֹרָה יָבֹא אִיסּוּר נְבֵלָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב יָבֹא אִיסּוּר טְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִיסּוּר חֵלֶב

Traduction

Rather, the fact that the meat of an animal in danger of imminent death is permitted is derived from here: ''And the fat of a carcass and the fat of a tereifa may be used for any purpose; but you shall not eat it'' (Leviticus 7:24). And the Master says: In order to derive what halakha is this verse written? Would one imagine that because it is an unslaughtered carcass or a tereifa its fat would be permitted for consumption? The Torah states: Let the prohibition against eating an unslaughtered carcass come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists. One who eats the forbidden fat of an unslaughtered carcass is liable for violation of both prohibitions. Likewise, the word ''tereifa'' in the verse teaches: Let the prohibition against eating a tereifa come and take effect upon the prohibition against eating forbidden fat, which already exists, so that one who eats the forbidden fat of a tereifa is liable for transgressing both prohibitions.

Rachi non traduit

ואמר מר. בזבחים בפרק חטאת העוף (זבחים דף ע.):

למאי הלכתא. כלומר האי ואכל לא תאכלוהו לא צריך דהא כתיב (ויקרא ג) כל חלב וכל דם לא תאכלו ומשום דנתנבלה או נטרפה מי אזיל ליה איסור חלב ולמאי אצטריך אלא התורה אמרה דחייב משום שני לאוין משום לאו דחלב ומשום לאו דטרפה דלא תימא אין איסור חל על איסור:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source